אלבז נ' חב' "עם אדמה" בע"מ ואח'

1.      זוהי תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע עקב תאונה מיום 23.10.02, שהתרחשה במהלך פעילות של טיפוס צוקים.

2.      העובדות

התובע יליד 28/10/66. בגיל 15 לערך החל התובע לצרוך סמים, תחילה סמים קלים ובהמשך גם סמים קשים, כגון - הרואין וקוקאין. כדרכם של מכורים לסמים ביצע התובע במהלך חייו עבירות שונות, בגינן הוא ריצה שלוש תקופות מאסר, שמסתכמות יחד בחמש שנות מאסר. במהלך השנים עשה התובע ניסיונות להיגמל מהתמכרותו לסמים. במסגרת ניסיונות אלו החל התובע, בחודש פברואר 2001, תהליך גמילה בעמותת משמר לחיים. (כיום שמה של העמותה הינו "הדרך"). תהליך הגמילה בעמותה כלל ארבעה שלבים (ראו - עדות מדריך הגמילה אילן המאירי - עמ' 8 ש' 32-26). עובר לאירוע היה התובע לקראת סוף  השלב השלישי של תהליך הגמילה, שלאחריו מתחיל השלב הרביעי, אשר במסגרתו גרים הנגמלים בהוסטל ומשתלבים בהדרגה בקהילה ויוצאים לעבודה (עמ' 8 ש' 31-39). במסגרת תהליך הגמילה ארגן מוסד הגמילה טיול לנגמלים. במסגרת הטיול היו אמורים הנגמלים לגלוש מצוקים ("סנפלינג"), בהדרכת הנתבע 3 (להלן - "הנתבע"). בטיול השתתפו כמה עשרות נגמלים, וכן מספר מדריכים ממוסד הגמילה. בתחילה גלשו הנגמלים מטה, מראש הצוק עד לבסיסו, ללא כל תקלה מיוחדת. לאחר מכן החלו הנגמלים, בהנחיית הנתבע, לטפס על המצוק. הטיפוס נעשה בשיטת "טופרופ" (TOP ROPE). בשיטה זו המטפס מטפס על הצוק בעזרת ידיו ורגליו, כאשר במהלך הטיפוס הוא קשור לחבל אבטחה העובר בנקודת עיגון שמקובעת בראש הצוק, ומוחזק בקצהו השני על ידי מאבטח, אשר עומד למרגלות הצוק. תפקידו של המאבטח למשוך ("לצמצם") את החבל בהתאם להתקדמות המטפס במעלה הצוק, ולאחוז בחבל במקרה שהמטפס שומט את אחיזתו בצוק. ודוק, המטפס איננו מטפס בעזרת החבל, אלא בעזרת ידיו ובעיקר רגליו. החבל נועד אך ורק כדי לבלום את נפילתו של המטפס אם אבדה לו האחיזה בצוק, ולסייע לו לגלוש למרגלות הצוק לאט ובבטחה. התובע השתתף בפעילות הטיפוס. במהלך הטיפוס אבדה לתובע אחיזתו בצוק. הוא הטלטל ימינה ושמאלה על חבל האבטחה, ואגב כך נתפסה רגלו בחגווי הסלע. התובע הורד מיד מהצוק ופונה לבית חולים, שם התברר כי קרסולו נשבר. לאחר שהתובע שוחרר מבית החולים הוא שב למוסד הגמילה, ושהה שם חצי שנה עד שהצליח להתקדם שוב לשלב האחרון של הגמילה. במסגרת השלב האחרון של הגמילה החל התובע לעבוד כקצב בסופרמרקט זול פה, ואחר כך כמשווק מוצרי בשר ועוף בחברת עוף ירושלים, עד שהתפטר מעבודתו בחודש אוקטובר 2005. מאז ועד היום התובע איננו עובד לאחר שהחל שוב להשתמש בסמים.

האחריות

3.     התובע טוען כי הנתבע התרשל בכך שביצע את פעילות הטיפוס למרות שלא הייתה לו תעודת הסמכה לעיסוק בטיפוס, אלא בגלישת צוקים בלבד. התובע טוען כי הנתבע לא הדריך כיאות את הנגמלים עובר לתחילת הפעילות, ובמיוחד לא הזהיר אותם שאסור לטפס על הצוק באלכסון, ושאסור להניח את הרגליים והידיים בחגווי הסלע. התובע מוסיף וטוען כי הנתבע לא פיקח כראוי על פעולות הטיפוס, שכן אילו הוא היה מפקח כראוי הוא היה מונע מהתובע לטפס על הצוק באלכסון, ואז כאשר התובע היה מאבד את אחיזתו בצוק הוא לא היה מטלטל מצד לצד בחזקה עד שרגלו נתפסה בחגווי הסלע ונשברה. בהקשר זה טוען התובע כי הנתבע גם התרשל בכך שהתיר לשלושה מטפסים לטפס על הצוק בעת ובעונה אחת, זה לצד זה.

4.     הנתבע טוען כי בתקופה הרלבנטית לא הייתה חובה להצטייד בתעודת הסמכה לטיפוס צוקים ודי היה בתעודת ההסמכה שהייתה ברשותו, לפיה הוא הוסמך מטעם מכון וינגייט להדריך "גלישה מצוקים" (נספח א' לתצהיר הנתבע). הנתבע מוסיף וטוען כי עובר לתחילת הפעילות הוא מסר למשתתפי הטיול תדריך מפורט לגבי הפעילות המתוכננת, הן בהיבט המקצועי והן בהיבט הבטיחותי. הנתבע מסכים עם הטענה שמבחינה מקצועית אין להתיר טיפוס על צוק באלכסון, למעט סטיות קלות, ברם לטענתו התובע לא טיפס על הצוק באלכסון. הנתבע טוען כי התובע נפצע כתוצאה מכך שהפר את הוראתו המפורשת שלא להניח את הרגליים בחגווי הסלע מחשש לפציעה.

5.   הצדדים לא חלקו על קיומן של חובות זהירות מושגית וקונקרטית במקרה דנא, ולכן לא ארחיב בעניין. ואולם, אציין כי בנסיבות המקרה היו מוטלות על הנתבע חובות זהירות מוגברות, וזאת משלושה טעמים: ראשית, מדובר בפעילות של ספורט אתגרי אשר מעצם טיבה כרוכה בסיכונים. שנית, למשתתפים בפעילות לא היה שום ניסיון קודם בפעילות מסוג זה. ושלישית, המשתתפים בפעילות היו מכורים לסמים בתהליך גמילה, ומטבע הדברים המצב הפיזי של חלקם  היה ירוד משל אדם שאיננו צורך סמים. ויודגש, אין להבין מדברים אלו כי אני סבור שפעילות מן הסוג המדובר אינה מתאימה כלל לנגמלים מסמים, ברם אני סבור כי על מי שעורך פעילות כזו מוטלת חובת זהירות משמעותית.

6.   לאחר ששמעתי את העדים אני סבור כי הנתבע התרשל בשניים; בכך שלא נתן לתובע הדרכה מתאימה לפני תחילת הטיפוס, ובכך שלא פיקח כיאות על התובע במהלך הטיפוס. את קביעותיי אלו אני מבסס בעיקר על עדויותיהם של מדריכי הנגמלים - אילן המאירי והגר צמח בר - משום ששניהם עדים אובייקטיביים שאין להם ענין, לכאן או לכאן, בתוצאות הדיון. אני ער לכך שיש להביא בחשבון כי עדותם ניתנה כעשר שנים לאחר האירוע, ברם חרף זאת שוכנעתי שניתן לקבוע ממצאים על יסוד עדותם, כפי שיפורט להלן.

7.   לעניין ההדרכה, התובע טען בתצהירו כי הנתבע לא נתן לנגמלים הוראות בטיחות והוראות מקצועיות כיצד לבצע את הטיפוס. המאירי העיד כי הוא זוכר שלפניי הגלישה מהצוק הנתבע מסר למשתתפי הטיול הדרכה "מאוד מאוד מפורטת" (עמ' 13 ש' 15-11). ברם, כאשר המאירי נשאל האם הנתבע הדריך את המשתתפים גם לפני פעולת הטיפוס הוא השיב כי אינו יודע, משום שבשעה שהקבוצה התכוננה לטיפוס הוא הלך להכין את ארוחת הצהריים (עמ' 13 ש' 18-17). מעדות זו ניתן להסיק כי אם ניתנו הנחיות בטיחות בנוגע לפעולת הטיפוס הרי שהן לא ניתנו לפני הגלישה מהמצוק, שכן אז המאירי היה שומע אותן. הגב' צמח בר העידה כי בתחילת הפעילות נתן הנתבע "הדרכה כללית", וכי מי שהתקרב למצוק ועמד להתחיל בגלישה  קיבל הדרכה נוספת (עמ' 16 ש' 22-21). גב' צמח בר נשאלה האם דבריה אלו מתייחסים הן לפעילות הגלישה והן לפעילות הטיפוס, ולכך היא השיבה:

"אני זוכרת לגבי הסנפלינג. אני לא זוכרת לגבי הטיפוס. אני זוכרת שהיה טיפוס אבל אני לא זוכרת שהייתה ... לא השתתפתי בהדרכה או הנחיה".

(עמ' 16 ש' 25-24).

דברים אלו תומכים בטענת התובע שלא ניתנה הדרכה לפני הטיפוס. ואולם, תיתכן גם אפשרות שגב' צמח בר לא זוכרת את ההדרכה מפני שכמו המאירי היא לא הייתה באותה עת בקרבת קבוצת המטפסים, אלא שהיא שללה אפשרות זו:

"ש. יכול להיות שחלק מהקבוצה עשתה טיפוס כשאתם           כבר הייתם במקום אחר?

ת. היינו באותו מקום"

(עמ' 16 ש' 27-26).

עדותה של גב' צמח בר תומכת, אפוא, בעדותו של התובע לפיה לא ניתנה לנגמלים הדרכה לפני פעילות הטיפוס, וזוהי כמובן התרשלות מצד הנתבע.

8.   אשר לטיפוס באלכסון; הנתבע העיד כי: "ההנחיה היא לטפס ישר" (עמ' 24 ש' 13), וכי אם מישהו מגזים בסטייה ימינה או שמאלה הוא מעיר לו על כך. הנחיה זו נועדה למנוע הטלטלות מסוכנת של המטפס מצד לצד במקרה שהוא שומט את אחיזתו בצוק, הטלטלות אשר עלולה לגרום לפציעה (עמ' 24 ש' 32-31, עמ' 25 ש' 9-8). הנתבע נשאל האם הוא ראה שהתובע הגזים בסטייה הצידה והעיר לו על כך, ותשובתו הייתה שהוא איננו זוכר שהתובע הגזים, ושהוא איננו זוכר כי העיר לו (עמ' 24 ש' 22-15). בהמשך העיד הנתבע כי כאשר התובע התנתק מהצוק הוא לא הטלטל מצד לצד, אלא: "הוא בא לקו האמצע, לא כמו סרגל, אלא הגיוני, זה לא משהו מטוטלת 180 מעלות" (עמ' 25 ש' 5). דהיינו, לגרסת הנתבע התובע טיפס ישר באופן יחסי, ולכן אין לייחס את פגיעתו לטלטול שנגרם לו כשהוא התנתק מן הקיר, שכן טלטול כזה פשוט לא היה. גרסה זו של הנתבע עומדת בסתירה לעדותם של המאירי ושל צמח בר. המאירי העיד כי:

"מה שראיתי זה את התובע תלוי על חבל ומתנדנד מצד לצד בצורה שנראתה לי מאוד לא מבוקרת"

(עמ' 8 ש' 5-4).